עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני ממש אבל ממש אוהבת לצייר!!!
אני טיפה חייה בסרט וכותבת סיפורים אבל אף פעם לא מסיימת את אותו סיפור... אני מקווה שזה ישתנה.
אני מצפה מדברים טובים לקרות למרות שאני יודעת שאין לזה סיכוי כמו לדוגמא: שיכנסו לפה יותר אנשים ויקראו את הסיפורים שלי ויכתבו את דעתם...
מקווה שתהנו מהבלוג
נושאים
ככה משתעממים

אני לא ציירתי את הנשר, אבל צבעתי כל חלק קטן ממנו בעט בצבע אחר. בהתחלה הנשר הזה היה ירוק ושחור ועכשיו הוא מלא בורוד ואדום וגם קצת כחול... זה מה שהייתי עושה בשיעורים במשך שבועיים שלמים!
וכשסיימתי את זה, התחלתי לעשות משהו אחר בשיעורים, ולא היה מקרה שבו לא היה לי מה לעשות בזמן שיעור שלא קשור לשיעור...
ריקוד

אני גם אוהבת לרקוד ומשתתפת בחוג ריקוד ומופיעה עם החוג. אחת מהסדרות שאני אוהבת היא "אקדמיה לריקוד". מסופר שם על נערה מחווה שמתקבלת לאקדמיה לריקוד. היא פוגשת שם חברים ומשתדלת להישאר באקדמיה ולהתמודד עם מצבים קשים כמו התמודדות עם פרידה מחבר, שהופך מהר מאוד לחבר של החברה הכי טובה, או התאקלמות אחרי פציעה וכולי... ממליצה מאוד לצפות!

פרק 3

14/07/2015 14:17
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
"ומי את, אם יורשה לי לשאול?" חשבתי מהר, אני צריכה לשקר לו.
"לקוחה," לא יכולתי לחשוב על משהו הגיוני יותר. "באתי לפה לחפש סוג מיוחד של שעון." מכרו בחנות גם שעונים. "הוא נקרא..." מה עשיתי? אני לא מבינה בשעונים. "נו, שכחתי את השם של זה. נו טוב... אני אמשיך לחפש." העברתי יד על המדפים של השעונים כאילו אני מחפשת. ניסיתי למצוא שעון שונה מהאחרים, אחד עם צבע שונה או אולי פגם קטן. לא מצאתי.
"הוא לא פה." אמרתי והתחלתי ללכת למעלה, מנסה לא להסגיר את עצמי עם הליכה מהירה מידי. 
"חכי רגע!" הסתובבתי במהירות, מפוחדת יותר עם כל שנייה שעוברת בשתיקה. "אני אעזור לך לחפש." הוא אמר. "אז איך נראה השעון?" הסתכלתי סביב ותיארתי שעון שדומה לשאר השעונים, בעל פגם קטן.
"למה את צריכה שעון פגום?" הוא שאל. לא ידעתי מה לענות.
"הוא היה שייך לאימא שלי." הרכנתי את ראשי וחיכיתי שיגיב. זייפתי מבט עצוב.
"אני מצטער לשמוע." הוא הסתכל על הרצפה לרגע. "אבל," הוא הביט ישר בעיניי. "את שמעת יותר מידי." הופתעתי לשמוע את זה, חשבתי שהצלחתי הפעם. 
"לא הבנתי, מה שמעתי בדיוק?" 
"את לא תעבדי עליי!" הוא התחיל לצעוד לעברי. "האזנת לשיחה שלי."
"אני רק ירדתי לחפש את השעון..." פתחתי את התיק. "אפילו לא שמתי לב שיש פה מישהו עד שהורדתי את האזניות," הוצאתי אזניות מהתיק. "ואז אתה הופעת מולי."
"אוי אני מתנצל, אני... לא ידעתי."
"זה בסדר, עכשיו... אתה עוזר לי לחפש או שאני אלך?"
"לא הבנת אותי נכון. אני מתנצל כי לא ידעת שום דבר קודם." בכל צעד שהוא התקדם לעברי, הלכתי צעד אחורה. "ועכשיו את יודעת מספיק." נכנסתי להיסטריה, מלמלתי שטויות ודיברתי מהר מכדי שיוכל להבין אותי. הוא לקח צעדים גדולים ואני לא עמדתי בקצב. שנייה לפני שתפס אותי, לקחתי את עצמי בידיים. לקחתי צעד ימינה מאחורי מדף והתחלתי לרוץ. 
"תחזרי הנה! אין לך לאן לברוח." אבל לי כבר הייתה תכנית. ידעתי לאן אני רצה והנחתי שהוא לא בכושר, לפחות לא כמוני. רצתי הרחק מהדלת ופניתי בפתאומיות לכיוונים שונים, כדי לעייף אותו. פניתי שוב וראיתי שהוא עוצר לנוח לרגע. ניצלתי את ההזדמנות ורצתי לדלת. הצלחתי לברוח. עליתי במדרגות ויצאתי מהמחסן. מיהרתי לצאת מהחנות ואולי הייתי מצליחה אם הייתי מקדישה יותר תשומת לב לכפתור האדום ההוא, כי בגללו מולי עמדה אישה זקנה ונמוכה.
"שרה???"
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עבודה בקבוצות

ציירתי את הציור יום אחד כשהייתי משועממת. למרות שלא ממש אהבתי אז עבודה בקבוצות, כי לפני השנה לא היו מזה תוצאות כל כך טובות בקבוצות שהייתי איתם. אף פעם לא נתנו לי להחליט מה אני אעשה תמיד אמרו לי מה לעשות, השנה הייתה לי חברה טובה שתמכה בי ועזרה לי לגרום לקבוצה להסכים על דעתי... ומאז עבודה בקבוצות זה נורא כיף לי.
ציור

אז... אני מציירת. לא הרבה, לא יפה כל כך... אבל לפעמים הציור דווקא יוצא מוצלח! כמו לדוגמא העין הזאת שהיא הציור הראשון שציירתי דרך המחשב. לקח לי המון זמן לצייר את זה, אבל לא כל כך הרבה כמו הציור שאני עובדת עליו עכשיו. אני אשתדל להעלות תמונה שלו כשאסיים אבל זה ייקח המון זמן אם אני אצליח בכלל לעשות את זה יפה :)