עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני ממש אבל ממש אוהבת לצייר!!!
אני טיפה חייה בסרט וכותבת סיפורים אבל אף פעם לא מסיימת את אותו סיפור... אני מקווה שזה ישתנה.
אני מצפה מדברים טובים לקרות למרות שאני יודעת שאין לזה סיכוי כמו לדוגמא: שיכנסו לפה יותר אנשים ויקראו את הסיפורים שלי ויכתבו את דעתם...
מקווה שתהנו מהבלוג
נושאים
ככה משתעממים

אני לא ציירתי את הנשר, אבל צבעתי כל חלק קטן ממנו בעט בצבע אחר. בהתחלה הנשר הזה היה ירוק ושחור ועכשיו הוא מלא בורוד ואדום וגם קצת כחול... זה מה שהייתי עושה בשיעורים במשך שבועיים שלמים!
וכשסיימתי את זה, התחלתי לעשות משהו אחר בשיעורים, ולא היה מקרה שבו לא היה לי מה לעשות בזמן שיעור שלא קשור לשיעור...
ריקוד

אני גם אוהבת לרקוד ומשתתפת בחוג ריקוד ומופיעה עם החוג. אחת מהסדרות שאני אוהבת היא "אקדמיה לריקוד". מסופר שם על נערה מחווה שמתקבלת לאקדמיה לריקוד. היא פוגשת שם חברים ומשתדלת להישאר באקדמיה ולהתמודד עם מצבים קשים כמו התמודדות עם פרידה מחבר, שהופך מהר מאוד לחבר של החברה הכי טובה, או התאקלמות אחרי פציעה וכולי... ממליצה מאוד לצפות!

פרק 2

13/07/2015 10:29
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
"מעולם לא שמעתי על הסוללה הזו לפני כן" אמר לי המוכר.
"חייבת להיות לכם כזאת"
"אבל אין" הוא נראה די מתוח.
"הכל בסדר אתך?" שאלתי. הוא בהה בפעמון הקישוט לדלת כמהופנט, לאחר כמה שניות הסיר את מבטו וענה בהיסוס: "כן, הכלל בסדר. אם את רוצה את יכולה לרדת למחסן לחפש."
התחלתי ללכת לכיוון המדרגות. הסתובבתי כדי לבדוק שהוא כבר פחות לחוץ כי עזבתי, אבל הוא רק נהיה יותר לחוץ. הוא בדק שאף אחד לא מסתכל ולחץ על כפתור אדום קטן מתחת לדלפק. חשבתי שזה כדי לפתוח את דלת המחסן, אז המשכתי ללכת בלי דאגות. ירדתי למחסן החנות וחיפשתי בכל מדף פעמיים כדי להיות בטוחה. שום סוללה של AT7D. שמעתי את עוזר המנהל מדבר עם מישהו. הוא עמד בפינה מאחורי כמה מדפים. החלטתי בחיפזון להסתתר ולהאזין לשיחה. הוא דיבר בטלפון עם איזו בחורה. 
"לא תאמיני מה מצאתי!" הוא חיכה שהאישה תסיים לדבר מהצד השני של הקו. לפי הבעת פניו יכולתי להבין שהיא נוזפת בו. "תקשיבי לי רגע," הוא הסתובב לעברי והשתדלתי לא לנשום או לזוז, אסור שיראה שאני שם. "מצאתי את זה! הפעם אני בטוח. AT7D. תדמייני לעצמך מה הסוללה הזאת תביא לחיינו." שמתי יד על הפה כדי לא לצרוח, זאת הייתה הפתעה. הוא התקרב למדפים קרוב לאן שעמדתי ונגע בזהירות בסחורה. היינו כל כך קרובים עד שיכולתי לשמוע את הצד השני של השיחה. "אני כבר לא בטוחה שיש שם הכל. שמתי את זה במחסן ו..." הוא לא נתן לה לסיים והתחיל להתעצבן. "שרה! המחסן? מה חשבת לעצמך???" 
הקול הזה נשמע לי מאוד מוכר, וכל המידע הזה דומה מאוד לכל מה שראיתי בבוקר. אישה בשם שרה, גם לשכנה שלי קוראים שרה, עם קול מוכר, השאירה משהו במחסן וחיפשה את סוללה AT7D. זאת חייבת להיות השכנה שלי!
"טוב, שרה אני מוכרח לנתק." אני לא יכולה להיות בטוחה, אולי זה הכל סתם צירוף מקרים...
"תצאי, אני יודע שאת שם." הוא כבר לא דיבר בטלפון, הוא דיבר אליי.
אריק
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עבודה בקבוצות

ציירתי את הציור יום אחד כשהייתי משועממת. למרות שלא ממש אהבתי אז עבודה בקבוצות, כי לפני השנה לא היו מזה תוצאות כל כך טובות בקבוצות שהייתי איתם. אף פעם לא נתנו לי להחליט מה אני אעשה תמיד אמרו לי מה לעשות, השנה הייתה לי חברה טובה שתמכה בי ועזרה לי לגרום לקבוצה להסכים על דעתי... ומאז עבודה בקבוצות זה נורא כיף לי.
ציור

אז... אני מציירת. לא הרבה, לא יפה כל כך... אבל לפעמים הציור דווקא יוצא מוצלח! כמו לדוגמא העין הזאת שהיא הציור הראשון שציירתי דרך המחשב. לקח לי המון זמן לצייר את זה, אבל לא כל כך הרבה כמו הציור שאני עובדת עליו עכשיו. אני אשתדל להעלות תמונה שלו כשאסיים אבל זה ייקח המון זמן אם אני אצליח בכלל לעשות את זה יפה :)