עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני ממש אבל ממש אוהבת לצייר!!!
אני טיפה חייה בסרט וכותבת סיפורים אבל אף פעם לא מסיימת את אותו סיפור... אני מקווה שזה ישתנה.
אני מצפה מדברים טובים לקרות למרות שאני יודעת שאין לזה סיכוי כמו לדוגמא: שיכנסו לפה יותר אנשים ויקראו את הסיפורים שלי ויכתבו את דעתם...
מקווה שתהנו מהבלוג
נושאים
ככה משתעממים

אני לא ציירתי את הנשר, אבל צבעתי כל חלק קטן ממנו בעט בצבע אחר. בהתחלה הנשר הזה היה ירוק ושחור ועכשיו הוא מלא בורוד ואדום וגם קצת כחול... זה מה שהייתי עושה בשיעורים במשך שבועיים שלמים!
וכשסיימתי את זה, התחלתי לעשות משהו אחר בשיעורים, ולא היה מקרה שבו לא היה לי מה לעשות בזמן שיעור שלא קשור לשיעור...
ריקוד

אני גם אוהבת לרקוד ומשתתפת בחוג ריקוד ומופיעה עם החוג. אחת מהסדרות שאני אוהבת היא "אקדמיה לריקוד". מסופר שם על נערה מחווה שמתקבלת לאקדמיה לריקוד. היא פוגשת שם חברים ומשתדלת להישאר באקדמיה ולהתמודד עם מצבים קשים כמו התמודדות עם פרידה מחבר, שהופך מהר מאוד לחבר של החברה הכי טובה, או התאקלמות אחרי פציעה וכולי... ממליצה מאוד לצפות!
Drawing Challenge
28/05/2017 16:03
נערת סיפורים
אתגר ציור
ציור #1

נושא: משהו רועש
0 תגובות
החיפושית והחתול השחור
08/11/2016 20:51
נערת סיפורים
גיבורי על
אני מתה על הסדרה הזאת - "המופלאה, החיפושית והחתול השחור" 
למרות שהיא יכולה להיראות ילדותית אני כבר לא יכולה לחכות לעונה השנייה שתצא במאי של 2017!!!
ידוע גם שתצא עונה שלישית וסרט בשנת 2018! (זה כל כך הרבה לחכות)
טוב, אז אם כבר סיפרתי את זה אני חייבת להציג את הציור מחשב הראשון שסיימתי לצייר!! תכירו את החיפושית, גיבורת פריז שמצילה את המצב!  ביחד עם החתול השחור הם בלתי מנוצחים... ו... נתראה פעם הבאה אני מניחה... ♥
0 תגובות
אוליס וסמארס - חלק 3
18/07/2016 14:42
נערת סיפורים
סיפורים, גיבורי על

כשהדלת הנפתחת במהירות חבטה בקיר כל הכיתה נדהמה למראה ג'ייק קפוץ האגרופים מתקדם לכיוון ליב בעודו מתעלם מצעקות המורה על כך שאיחר והפריע למהלך השיעור. אבל כל זה לא עניין את ג'ייק. אם ג'ייק היה רוצה לנקום בליב הוא היה עושה את זה בלי בעיה, אבל הנקמה שלו קשורה לשנאה הלא מוסברת שלו כלפי גיבורי העל של שיידינג פוינט. השנאה הזאת השתלטה עליו כמה דקות אחרי שליב זרקה אותו, הוא לא היה יכול להסביר את זה, אבל מאז היה לו גם הכוח לקרוא את המחשבות של מי שהוא רצה. זאת הייתה מתנה של ממש, אבל משום מה הוא לא הצליח לקרוא את המחשבות של אליוט.

ג'ייק תפס את ליב בזרועותיו הגדולות וצעד באיטיות החוצה. בזמן שהלך קרא את המחשבות של התלמידים בכיתה:

"מה הוא עושה?"

"סופסוף משהו מעניין קורה בכיתה הזאת!"

"מעניין איפה אליוט עכשיו..."

"מה השתלט עליו פתאום?" זה מה שליב חשבה.

"מה שהשתלט עליי זה מה שגרם לי לחשוב בהיגיון. עכשיו את באה איתי או שיקרה לך מה שקרה לאליוט." ג'ייק לחש באוזנה, אבל לא חלש מספיק בשביל שסונג שישבה ממש קרוב לא תצליח לשמוע.

ג'ייק ניסה לקרוא את המחשבות שלה, אבל גם אותה לא הצליח לקרוא. "גם את באה איתי." הוא החזיק את ליב ביד אחת ובידו השניה אחז בסונג ומשך אותה.

אחרי שיצאו מבית הספר סונג בעטה ברגל של ג'ייק והוא התכווץ מכאבים. הוא שיחרר את שתיהן וסונג רצה בחזרה לבית הספר, נכנסה לארון השרת הריק מאדם ולחצה על היהלום הסודי בצמיד שלה. תוך פחות מדקה הפכה סונג לאוליס ויצאה מהארון בסערה. כשחזרה למקום בו עזבה את ג'ייק וליב, הופתעה לגלות שאין שם אף אחד. היא טיפסה במהירות על גג בית הספר בעזרת חבל ותצפתה על כל העיירה בעזרת הראייה המיוחדת שלה. אף סימן לג'ייק או לליב. חוץ מ...

אוליס ירדה במהירות אדירה מהגג וחטפה מהמדרכה מטפחת לבנה מוכתמת בנוזל בעל ריח מוזר. היא החליטה לחקור את העניין, מאחר וזהו קצה החוט היחיד שיש לה.

0 תגובות
אוליס וסמארס - חלק 2
15/07/2016 14:02
נערת סיפורים
סיפורים, גיבורי על

"זה נגמר בינינו" אמרה ליב למי שהיה החבר שלה במשך חודשיים שלמים.

"אבל... חשבתי שהיה לנו טוב." ג'ייק המסכן עמד מספר מטרים ממנה וצעד אחורה לאט, מתכונן לצאת בריצה מהחדר למקרה שיתחילו הדמעות.

"אז חשבת לא נכון" ליב הרכינה את ראשה וכל מה שג'ייק היה יכול לחשוב עליו זה על שיערה הבלונדיני היפה שנצבע לאחרונה בכחול. הוא לא היה יכול יותר לעמוד לידה. הוא פנה לצאת מהכיתה הריקה כשנתקל בסונג והפיל אותה. בלי לחשוב פעמיים, דילג מעליה ורץ לעבר השירותים, משום שהדמעות זלגו החוצה ואסור שמישהו יראה אותו בוכה.

"וואו, מעניין מה גרם לו לכעוס ככה." סונג אמרה בזמן שליב עזרה לה לקום.

"אני... נפרדנו." אמרה ליב בהיסוס. היא השתתקה ושתיהן התיישבו במקומן בדיוק כשנשמע הצלצול לשיעור.

"מישהו ראה את ג'ייק?" שאלה המורה אנה.

סונג רכנה לעבר אליוט שישב בשולחן לפניה ולחשה לו: "לך תדבר איתו. הוא בשירותים והוא צריך מישהו שינחם אותו." אליוט הנהן.

"המורה, אני יודע איפה הוא. אני יכול לצאת לקרוא לו?" המורה הנהנה ואליוט יצא מהכיתה.

בזמן שהשיעור המשיך אליוט מצא את ג'ייק בשירותי הבנים יושב מתוסכל על הרצפה.

"השמועות בכיתה רצות מהר." ג'ייק הרים את ראשו כדי לראות מי מדבר אליו.

"לך מפה!" הוא התפרץ בזעם. כל העצב הפך לכעס והוא היה מוכן להרביץ לאליוט אם לא יעזוב. ג'ייק קם וקפץ אגרופים. "אמרתי לך ללכת!" הוא לקח צעד גדול לכיוונו ושלח אגרוף לעברו. לפני שהבין מה קרה, הוא שכב על הרצפה אחרי שאליוט הדף את האגרוף החזק במהירות לא אנושית.

כל מה שג'ייק היה יכול להגיד היה "וואו", לכן חזר על כך כמה פעמים. "פשוט, וואו"

"עכשיו למה שלא תרגיע את הכעס שלך ותחזור לכיתה?" אליוט הושיט לו יד כדי לעזור לו לקום, אבל אז שם לב לעיניים הכמעט שחורות של ג'ייק - אותו צבע עיניים שיש לכל מי שמאדנס משתלט עליו. מאוחר מידי בשביל לדבר, הוא צריך את אוליס ואת סמארס עכשיו.

אבל לפני שהספיק לצאת למסדרון ג'ייק נתן לו אגרוף חזק והפיל אותו לרצפה בחבטה. הדבר האחרון שהוא זכר מאז זה מטפחת לבנה נצמדת לפניו. "כשתתעורר אנחנו כבר נהיה ב..." את המילים הבאות הוא רשם על פתק שמצא שניות ספורות לפני שהחומר על המטפחת השפיע ואליוט התעלף.

0 תגובות
אוליס וסמארס
14/07/2016 16:17
נערת סיפורים
גיבורי על, סיפורים

"אין טעם לברוח!" סמארס צעק לאוויר העיירה "שיידינג פוינט" ברחובות אשר ריקים מאדם. הוא רץ ברחובות בחיפוש אחר אוליס ובהתחמקות מהאישה שרדפה אחריו. האישה הייתה חסרת אונים, נשלטת על ידי מישהו שצופה במתרחש מרחוק. סמארס ואוליס נהגו לקרוא לו מאדנס, משום שהוא שולט על אנשים דרך הכעס שלהם, משכנע אותם שישיגו נקמה מתוקה אם יביאו לו את חמשת התכשיטים: טבעת, צמיד, עגיל, שרשרת, ויהלום. כל תכשיט בנפרד הוא חסר תועלת, אבל אם לשים את כולם יחד בקופסא שבה נוצרו, הכוח שלהם יכול להיות מסוכן מאוד, אסור שכוח כזה יגיע לידיים הלא נכונות.

סמארס צעק פעם נוספת, אבל אוליס לא נראתה בשום מקום. הוא עצר, שיגר לאוויר חבל ארוך שנתפס בלויין על גג בניין גבוה, משך בו מעט ונמשך מעלה יחד עם החבל. כהגיע לגג החבל השתחרר מעצמו וחזר לידו."קסם..." אמר סמארס לעצמו. רק לפני שבוע הוא היה נער רגיל, בלי כל הכוחות שלו. הוא היה אמור להיות עכשיו בבית הספר, השבוע השני שלו בכיתה ט' והוא כבר לא נוכח בכיתה.

הוא חזר לעצמו רגע לפני ששמע צעדים במדרגות המובילות לעליית הגג. הוא רץ לעבר הדלת וסגר עליה בגופו, בעודו מחפש משהו שיחסום אותה.

"סמארס, זאת אני! תפתח!" קולה של אוליס נשמע מעבר לדלת. הוא התרחק באיטיות מהדלת וצפה בה נפתחת לאט. מתוכה הופיעה נערה בעלת שיער כחול כהה ארוך, עיניים אפורות עם גוון כחול המכוסות על ידי מסכה ובתלבושת "גיבורת על" הסגולה הרגילה שלה. גם סמארס היה מחופש, כששיערו החום הפך לבלונדיני, מסכה עטפה את פניו, לבוש בתלבושת כחולה, רק עיניו הירוקות היו באמת שלו.

ככה זה גיבורי על - כשמגיע הרגע אתה לוחץ על היהלום בצמיד המוזהב והופך לבן אדם שונה לגמרי.

צלילי צעידות רועמות החזירו את סמארס לריכוז."הם מתקרבים." לחש לאוליס.

"אל תדאג, יש לי תכנית." הביטחון של אוליס היה מה שגרם לו להתאהב בה, מי שלא תהיה מתחת למסכה.

היא הוציאה מכיס התלבושת שלה תרסיס קטן דמוי בושם, זה היה התרסיס שתמיד מחזיר את האנשים למצבם הרגיל. אבל בשביל שזה יעבוד,צריך לרסס להם אותו ממש מול האף, מה שהופך את זה לקשה.

"נלכוד אותם בתוך זה" אוליס הצביעה על כלוב גדול, מלא ביונים.

"מישהו בבניין הזה בטח ממש שונא יונים..."

"זה לא הזמן לבדיחות!" לפעמים היא לא הבינה אותו. הוא אמור להיות חכם בשביל לתפוס אותם כמו שהיא ידעה שהוא מסוגל, אבל הוא מתנהג תמיד בכזאת טיפשות.

שלושה אנשים יצאו מחדר המדרגות.

"חשבתי שמאדנס יכול להשתלט רק על אחד!" סמארס הופתע מהאתגר הפעם.

"הוא מתחזק" אוליס החלה לרוץ לעבר היונים, פתחה את הכלוב ובזמן שכל היונים ברחו החוצה היא השחילה לשם את הצמיד הכסוף שלה - האחד שלא נותן לה כוחות.

שלושת האנשים רצו לתוך הכלוב וסמארס נעל אותם בפנים. אוליס ריססה עליהם במיומנות ולקחה בחזרה את הצמיד. הצמידים המוזהבים שלשניהם צפצפו. לא נותר להם עוד זמן, הם עומדים להשתנות חזרה.

סמארס שחרר את האנשים במהירות וברח לתוך חדר המדרגות, אוליס קפצה מהגג, נחתה על הרגליים בזכות כוחותיה המיוחדים ורצה לתוך אחד הבניינים האחרים ברחוב שנייה לפניה שחזרה להיות סונג - ילדה רגילה שהולכת לכיתה ט' בבית הספר היחיד בעיירה, בדיוק כמו כל תלמידי כיתה ט' בשידינג פוינט, כולל את אליוט - הילד הכי חמוד שיש, בעל שיער חום ועיניים ירוקות.

היא יצאה מהבניין ונתקלה בבחור לא צפוי שרץ לכיוון בית הספר. "סונג? מה את עושה פה, את בסדר?" אליוט עזר לה לקום.

"מה אתה עושה פה?" היא שאלה בפליאה.

שניהם צחקקו והחליטו לעזוב את הנושא. אליוט הביט בשיערה הג'ינג'י הארוך ובעיניה האפורות עם הגוון הכחול וחשב לעצמו שאין עוד עיניים כאלה בעולם. הוא שכח מכל מה שקרה לו לפני מספר דקות, והחליט להתמקד בחזרה לכיתה בלי שישימו לב שנעדר. 

0 תגובות
הסיפור של מייגן
19/03/2016 18:30
נערת סיפורים
סיפורים



במקום ממנו אני באה אין דבר כזה פחד. זוהי עיר של רוע, גנבות ורציחות. אין בית שמח בכל העיר, אין ילד שלא יודע מהו אבל. למה?

כי בעיר הזאת לא שולטים אנשים, שולטים בה עכברושים. לא העכברושים הקטנים חולי הכלבת, אלא אנשים שפותחו לבעלי יכולות ביוניות. אנחנו בעיר קוראים להם עכברושים, כי מי שבאמת ראה אותם, לא שרד כדי לספר. הדרך היחידה שלנו לדעת שהם היו שם היא העקבות שלהם. שלוליות בוץ קטנות שאי אפשר לנקות, לא מהזיכרון ולא מהרצפה. מי שנעלם לא חוזר, ואף אחד לא יודע מה קורה לנעלמים.

קוראים לי מייגן ספייס, אני רק בת 14, הילדה הלא מקובלת שכולם מתעלמים ממנה, אבל לא עוד. כי אני בטוחה ב99%  שאני הולכת להיות היחידה שיודעת מה קרה לנעלמים, ברגע שאפתח את הדלת שמולי. הבעיה היחידה היא שהאחוז היחיד הזה לא יוצא לי מהראש.

1 תגובות
פרק 3
14/07/2015 14:17
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
"ומי את, אם יורשה לי לשאול?" חשבתי מהר, אני צריכה לשקר לו.
"לקוחה," לא יכולתי לחשוב על משהו הגיוני יותר. "באתי לפה לחפש סוג מיוחד של שעון." מכרו בחנות גם שעונים. "הוא נקרא..." מה עשיתי? אני לא מבינה בשעונים. "נו, שכחתי את השם של זה. נו טוב... אני אמשיך לחפש." העברתי יד על המדפים של השעונים כאילו אני מחפשת. ניסיתי למצוא שעון שונה מהאחרים, אחד עם צבע שונה או אולי פגם קטן. לא מצאתי.
"הוא לא פה." אמרתי והתחלתי ללכת למעלה, מנסה לא להסגיר את עצמי עם הליכה מהירה מידי. 
"חכי רגע!" הסתובבתי במהירות, מפוחדת יותר עם כל שנייה שעוברת בשתיקה. "אני אעזור לך לחפש." הוא אמר. "אז איך נראה השעון?" הסתכלתי סביב ותיארתי שעון שדומה לשאר השעונים, בעל פגם קטן.
"למה את צריכה שעון פגום?" הוא שאל. לא ידעתי מה לענות.
"הוא היה שייך לאימא שלי." הרכנתי את ראשי וחיכיתי שיגיב. זייפתי מבט עצוב.
"אני מצטער לשמוע." הוא הסתכל על הרצפה לרגע. "אבל," הוא הביט ישר בעיניי. "את שמעת יותר מידי." הופתעתי לשמוע את זה, חשבתי שהצלחתי הפעם. 
"לא הבנתי, מה שמעתי בדיוק?" 
"את לא תעבדי עליי!" הוא התחיל לצעוד לעברי. "האזנת לשיחה שלי."
"אני רק ירדתי לחפש את השעון..." פתחתי את התיק. "אפילו לא שמתי לב שיש פה מישהו עד שהורדתי את האזניות," הוצאתי אזניות מהתיק. "ואז אתה הופעת מולי."
"אוי אני מתנצל, אני... לא ידעתי."
"זה בסדר, עכשיו... אתה עוזר לי לחפש או שאני אלך?"
"לא הבנת אותי נכון. אני מתנצל כי לא ידעת שום דבר קודם." בכל צעד שהוא התקדם לעברי, הלכתי צעד אחורה. "ועכשיו את יודעת מספיק." נכנסתי להיסטריה, מלמלתי שטויות ודיברתי מהר מכדי שיוכל להבין אותי. הוא לקח צעדים גדולים ואני לא עמדתי בקצב. שנייה לפני שתפס אותי, לקחתי את עצמי בידיים. לקחתי צעד ימינה מאחורי מדף והתחלתי לרוץ. 
"תחזרי הנה! אין לך לאן לברוח." אבל לי כבר הייתה תכנית. ידעתי לאן אני רצה והנחתי שהוא לא בכושר, לפחות לא כמוני. רצתי הרחק מהדלת ופניתי בפתאומיות לכיוונים שונים, כדי לעייף אותו. פניתי שוב וראיתי שהוא עוצר לנוח לרגע. ניצלתי את ההזדמנות ורצתי לדלת. הצלחתי לברוח. עליתי במדרגות ויצאתי מהמחסן. מיהרתי לצאת מהחנות ואולי הייתי מצליחה אם הייתי מקדישה יותר תשומת לב לכפתור האדום ההוא, כי בגללו מולי עמדה אישה זקנה ונמוכה.
"שרה???"
0 תגובות
פרק 2
13/07/2015 10:29
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
"מעולם לא שמעתי על הסוללה הזו לפני כן" אמר לי המוכר.
"חייבת להיות לכם כזאת"
"אבל אין" הוא נראה די מתוח.
"הכל בסדר אתך?" שאלתי. הוא בהה בפעמון הקישוט לדלת כמהופנט, לאחר כמה שניות הסיר את מבטו וענה בהיסוס: "כן, הכלל בסדר. אם את רוצה את יכולה לרדת למחסן לחפש."
התחלתי ללכת לכיוון המדרגות. הסתובבתי כדי לבדוק שהוא כבר פחות לחוץ כי עזבתי, אבל הוא רק נהיה יותר לחוץ. הוא בדק שאף אחד לא מסתכל ולחץ על כפתור אדום קטן מתחת לדלפק. חשבתי שזה כדי לפתוח את דלת המחסן, אז המשכתי ללכת בלי דאגות. ירדתי למחסן החנות וחיפשתי בכל מדף פעמיים כדי להיות בטוחה. שום סוללה של AT7D. שמעתי את עוזר המנהל מדבר עם מישהו. הוא עמד בפינה מאחורי כמה מדפים. החלטתי בחיפזון להסתתר ולהאזין לשיחה. הוא דיבר בטלפון עם איזו בחורה. 
"לא תאמיני מה מצאתי!" הוא חיכה שהאישה תסיים לדבר מהצד השני של הקו. לפי הבעת פניו יכולתי להבין שהיא נוזפת בו. "תקשיבי לי רגע," הוא הסתובב לעברי והשתדלתי לא לנשום או לזוז, אסור שיראה שאני שם. "מצאתי את זה! הפעם אני בטוח. AT7D. תדמייני לעצמך מה הסוללה הזאת תביא לחיינו." שמתי יד על הפה כדי לא לצרוח, זאת הייתה הפתעה. הוא התקרב למדפים קרוב לאן שעמדתי ונגע בזהירות בסחורה. היינו כל כך קרובים עד שיכולתי לשמוע את הצד השני של השיחה. "אני כבר לא בטוחה שיש שם הכל. שמתי את זה במחסן ו..." הוא לא נתן לה לסיים והתחיל להתעצבן. "שרה! המחסן? מה חשבת לעצמך???" 
הקול הזה נשמע לי מאוד מוכר, וכל המידע הזה דומה מאוד לכל מה שראיתי בבוקר. אישה בשם שרה, גם לשכנה שלי קוראים שרה, עם קול מוכר, השאירה משהו במחסן וחיפשה את סוללה AT7D. זאת חייבת להיות השכנה שלי!
"טוב, שרה אני מוכרח לנתק." אני לא יכולה להיות בטוחה, אולי זה הכל סתם צירוף מקרים...
"תצאי, אני יודע שאת שם." הוא כבר לא דיבר בטלפון, הוא דיבר אליי.
0 תגובות
פרק 1
08/07/2015 10:51
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
החלום הכי גדול שלי, הוא לחזור אחורה בזמן. לאותם ימים בהם הייתי צריכה לנהוג אחרת. מה הייתי עושה כדי לשנות את העולם לטובה, הייתי יכולה להרצות לאנשים כדי שלא יקרו להם הטעויות שקרו, ואז הייתי מאושרת. יום אחד אבנה מכונת זמן ואחביא אותה בחדרי. ובכל פעם שארצה, אחזור לרגע המתאים ואשנה אותו. אבל אם לא אזהר, אשנה משהו לרעה.
החדר שלי מחולק ל-2. החלק שלי- והחלק של אחותי. בין החלקים מפריד וילון גדול, סגול מצד אחד וכתום מצידו השני. אני כמובן בצד הסגול, כי זה הצבע האהוב עלי. הכל אצלי במקום: שולחן, בעל ארון ספרים קטן צמוד אליו, ארון בגדים גדול ומיטה. גם החלק של אחותי מאוד מסודר: שולחן, ארון, ארון ספרים גדול ומיטה. המחשב נמצא אצלי, כל היום אחותי מבלה בצפיית סרטים על המחשב שלי!
אין יותר פרטיות, הייתי מתה לשנות את זה.
החלטתי לצאת לטיול. ראיתי את השכנה ממול ממלמלת משהו לעצמה בקול זועף וזורקת משהו למחסן. אני לא גרה בבית פרטי, אלא בבניין בעל 8 קומות. המחסן משותף לכל הדיירים, לכן אם שמים שם משהו צריך לקחת בחשבון שאנשים אחרים יוכלו לעבור ולקחת.
כשהיא עזבה, הסתכלתי על הגרוטאות וראיתי בין החפצים כמה חלקי מתכת, חוטים מגומי ועוד כמה שטויות. שמתי לב לפתק מבצבץ מתוך הערמה. הרמתי אותו. הפתק היה קרוע אז לא להכל היה היגיון במשפט. 
הפתק נראה כך: 























ומאחור היה כתוב: סוללה at7d
אף פעם לא שמעתי על סוללה כזאת
2 תגובות
הקדמה
08/07/2015 10:14
נערת סיפורים
מסע בזמן, סיפורים
דפדפתי במחברות ישנות שלי ומצאתי שם התחלה לסיפור פשוט מושלם! חשבתי להמשיך אותו מתישהו ומתי אני אמצא זמן יותר טוב מעכשיו??? יש לי חופש ענקי ואני מתכוונת להעביר חלק קטן ממנו בכתיבת המשך לסיפור הזה...
הסיפור עדיין לא גמור ואפילו אין לי מושג מה יקרה בהמשך אז אני מקווה להפתיע את הקוראים וגם את עצמי!
אז... על מה הסיפור? 
הסיפור הוא על ילדה שכועסת על אחותה כי היא מציקה לה (כי בינינו אין בעולם אחיות טובות). הילדה מחליטה לצאת להירגע מחוץ לבית, לשאוף קצת אויר והכל... אבל המסע הפשוט שלה טיפה מסתבך... 
בקרוב אוסיף את הפרק הראשון
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עבודה בקבוצות

ציירתי את הציור יום אחד כשהייתי משועממת. למרות שלא ממש אהבתי אז עבודה בקבוצות, כי לפני השנה לא היו מזה תוצאות כל כך טובות בקבוצות שהייתי איתם. אף פעם לא נתנו לי להחליט מה אני אעשה תמיד אמרו לי מה לעשות, השנה הייתה לי חברה טובה שתמכה בי ועזרה לי לגרום לקבוצה להסכים על דעתי... ומאז עבודה בקבוצות זה נורא כיף לי.
ציור

אז... אני מציירת. לא הרבה, לא יפה כל כך... אבל לפעמים הציור דווקא יוצא מוצלח! כמו לדוגמא העין הזאת שהיא הציור הראשון שציירתי דרך המחשב. לקח לי המון זמן לצייר את זה, אבל לא כל כך הרבה כמו הציור שאני עובדת עליו עכשיו. אני אשתדל להעלות תמונה שלו כשאסיים אבל זה ייקח המון זמן אם אני אצליח בכלל לעשות את זה יפה :)